השכרות רכב שלמה (1987) בע"מ נ' ואחד ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבה של התובע באירוע של תאונת דרכים , בה –כנטען- היתה מעורבת משאית בבעלות הנתבעת 2 נהוגה בידי הנתבע 1 , ומבוטח ע"י הנתבעת 3.

התובעת טוענת כי ביום התאונה רכבה חנה בחנייה מותרת ברמלה, נסעה המשאית לאחור, ופגעה ברכב וגרמה לו נזק.

הנתבעים הכחישו את טענות התובעת , וטענו כי המשאית שלהם לא פגעה ברכב של התובעת, וכי ביום התאונה נהג במשאית מר שלומי שמטוב, ולא הנתבע 1.

בניסיון להוכיח את התביעה הביאה התובעת את עד התביעה מר יצחק מרל, מי שמחזיק ברכב ונוהג בו .

מעדותו של מר מרל עולה כי בזמן שהרכב של התובעת נפגע הוא היה בכלל בתוך החנות שלו, ומעיד כי כשהוא בתוך החנות ניגשה אליו שכנתו , ומסרה לו כי שני אנשים שהיון במקום מסרו לה כי משאית שיצאה באותו זמן מהמקום פגעה ברכב שחנה , וכי הם לא יודעים של מי הרכב על כן בקשו ממנה להודיע לבעליו . הוא גם מסר כי השכנה מסרה לו על כך. יצא מחנות, וראה את המשאית של הנתבעים אשר זמן קצר לפני כן פרקה לו מוצרי חלב בחנות עוזבת את המקום , הוא רדף אחרי המשאית , עצר אותה בהמשך הדרך, והודיע לעד ההגנה מר שמטוב , כי הוא פגע ברכב .

התובעת לא הביאה לא את השכנה שמסרה לעד את אשר מסרה , ולא איש מאותם שני אנשים שסיפרו לה את אשר סיפרו . כך שלמעשה יש כאן עדות שמיעה כפולה ומכופלת . עד התביעה שמע מהשכנה ששמעה מאותם שני אנשים .

אין להתחשב בעדותו של מר יצחק מירל, או להשתמש בה כראיה על מעורבות המשאית של הנתבעים בתאונה .

אונם מר שמטוב מי שנהג במשאית העדי ואישר כי הוא והנהג הקבוע ( שהיה אותה תקופה בשלילה ) נהגו לספק סחורה של מוצרי חלב לחנות של עד התביעה , שלוש פעמים בשבוע , ולא שלל את האפשרות שבתאריך הנדון היתה המשאית בשטח, אך שלל מכל וכל פגיעה כל שהיא במשאית, וטען כי אחרי סיום פריקת הסחורה , אין לו כל צורך לנסוע ברוורס , והוא יוצר בנסיעה קדימה ישרה מהמקום . זאת על רקע הטענה כי המשאית שמפגעה ברכב התובעת פגעה בו תוך כדי נסיעה לאחור .

כמו כן ה"פרשנות" של עד התביעה כי הנהגים נוהגים לעשות קיצור דרך, ועל כן על מנת לצאת מהמתחם, הם נוסעים מעט לאחור, מסתובבים ויוצאים מהשטח, על מנת להימנע מנסיעה עד לצומת בא, אינו יותר מאשר ספקולציה , פרי מחשבתו של עד התביעה , ואינו משקף בהכרח מה שהיה במקרה זה, שכן איש שראה את התאונה לא בא להעיד .

עדותו של מר שם טוב מטעם ההגנה , אומנם יכולה להיחשב כראיה נסיבתית, ואומנם רשאי ומוסמך בית המשפט לפסוק את הדין על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, אך במקרה זה עוצמת הראיה הנסיבתית אינה מאפשרת לי לעשות כן .

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות שפט בסכום של 1000 ₪

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ב, 21 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: